תכנון קיבולת

המסך עונה על ״יש מקום לתוספת הזו?״ — השאלה שנשאלת היום על ידי מנהל פרויקט ונענית מהזיכרון על ידי אדם אחד. הוא טופס, לא אשף: שלוש קבוצות שדות ותשובה, על מסך אחד.

מה ממלאים

קבוצה	שדות
מה מוסיפים	כמות, vCPU לכל אחת, זיכרון לכל אחת, דיסק לכל אחת
איפה	כל אשכול · אשכול מסוים · אתר מסוים
תוספת פיזית	גובה השלדה והספק לכל אחת — אופציונלי, ומה שפותח את תשובת הארונות
מתי	תאריך. ריק = היום

הבורר לפי מערכת קיימת ממלא את השדות מהמכונה הממוצעת של מערכת שכבר רצה אצלכם, וגודל המדגם נוסע איתו: ״על בסיס 12 מכונות קיימות · ממוצע 4 vCPU · 16 GB״. ממוצע שנלקח משלוש מכונות וממוצע שנלקח משמונים אינם אותה טענה.

תשובת האשכולות

לכל אשכול בהיקף שנבחר: זיכרון נדרש · זמין לאחר כשל · יתרה · ניצולת אחרי · vCPU אחרי, והוורדיקט. הוורדיקט הוא שלוש‑ערכי:

ורדיקט	משמעות
נכנס	התוספת נכנסת תוך שמירה על היתירות
נכנס ללא יתירות	נכנס רק אם מתעלמים מהיתירות — כלומר נפילת מארח אחרי התוספת משאירה את האשכול בחוסר
לא נכנס	גם בלי יתירות אין מקום

הערך האמצעי מקבל שם משלו ואינו מתקפל לתוך ״כן״ ירוק, כי זו התשובה שמישהו יקבל בטעות אם לא ייאמר לו. הרשימה ממוינת לפי ההתאמה: קודם מי שקולט עם מרווח, אחריו מי שקולט בלי יתירות, ואחרון מי שאינו קולט.

כשאף אשכול אינו קולט, המסך אינו מסתפק ב״לא״: הוא נוקב באשכול הקרוב ביותר ובפער ב‑GB.

תשובת הארונות

הארונות נבדקים רק אחרי שמילאתם גובה שלדה תחת ״תוספת פיזית״ — מכונה וירטואלית אינה תופסת יחידות ארון ואינה מוסיפה הספק, ולכן אין לה תשובה פיזית.

לכל ארון: הרצף הפנוי, מקום?, ההספק אחרי התוספת, חשמל? ונכנס?.

• ארון שיש בו רצף מספיק אבל אין בו מעגל מסומן חסום על חשמל. זה החצי שמפיל תוכניות: רצף פנוי אינו מקום פנוי כשהמעגל גמור, וכשיש כאלה המסך מונה אותם ונוקב בשמותיהם.
• ארון בלי רישום חשמלי מקבל לא נבדק בעמודת החשמל, והדירוג עבורו נופל חזרה ל״הפחות עמוס תחילה״ — נאמר במפורש, לא מוצג כמרווח.
• כשאין אף ארון עם רצף מספיק, המסך נוקב ברצף הגדול ביותר שקיים ובארון שבו הוא נמצא, במקום לומר ״אין מקום״ שברוב המקרים אינו נכון.
• מוצגים 12 ארונות; מספר הנותרים נאמר.

מה המסך לא עושה

זו בדיקת היתכנות, לא ממטב. הוא אינו בוחר אשכול, אינו מדרג לפי עלות ואינו מאזן עומסים, והוא לעולם אינו מזיז מכונה. המערכת היא רשומת בקרת השינויים; כלי שגם מאשר חלונות שינוי וגם מזיז עומסים בעצמו ביטל את ההפרדה שבגללה הוא נרכש. הפלט הוא משפט שאדם פועל לפיו.

יחס vCPU:pCPU מוצג אחרי התוספת ואינו מדורג, כאן כמו בכל שאר המודול.

תרחיש הוא כתובת

שום דבר אינו נשמר. כל שדה נכתב לכתובת, וכפתור העתק קישור לתרחיש מעתיק אותה — כך תרחיש משותף בהדבקת קישור, וזו הדרך שבה הוא באמת ישותף. לא נבנה כאן מנגנון שמירה שני עם הרשאות ושיתוף משלו, לאובייקט שאורך החיים שלו הוא ישיבה אחת.

התאריך והתחזית

שדה מתי מושבת עד שיש מספיק סדרת מדידות יומית, והוא אומר למה. קבלת תאריך והתעלמות שקטה ממנו גרועה מסירוב.

כשהוא פעיל, התשובה מחושבת על ההקצאה הצפויה באותו יום, והשיטה מודפסת על המסך: רגרסיה לינארית בשיטת הריבועים הפחותים על הסדרה הנצפית. אין עונתיות, אין רווח סמך ואין מודל עשיר יותר — קו מגמה מרמז על מודל, וקורא שאינו רואה איזה מודל רשאי להניח את היקר שבהם.

התחזית מסרבת, וזה עיקר הערך שלה. היא לא תצייר קו כש:

התנאי	מה נאמר במקום
פחות מ‑14 מדידות	כמה נדרשות וכמה נאספו
הסדרה מתפרשת על פחות מ‑21 יום	על כמה ימים היא מתפרשת
טיב ההתאמה נמוך מ‑R² = 0.5	״הסדרה אינה מתנהגת כקו״, והנקודות מוצגות בלי קו
ההקצאה אינה גדלה	״אין טווח נשימה לחשב״ — לסדרה יורדת אין טווח נשימה, ולשטוחה הוא אינסופי
הסף כבר נחצה	נאמר שנחצה, במקום ״0 ימים״
הגידול איטי מכדי לחצות את הסף בעשור	נאמר. טווח נשימה של יותר מעשור הוא אריתמטיקה, לא מידע

כל ארבעת הרפים — מספר הנקודות, אורך הפרישה, טיב ההתאמה וחלון הסדרה — ניתנים לעריכה בהגדרות.

הרשאה

למסך הזה הרשאה משלו, נפרדת מהרשאת הצפייה בשאר המודול: תכנון הוא יכולת לצד צפייה, לא שלב בסולם. מי שמחזיק בה רואה גם את שאר מסכי הקיבולת.