עבודה עם טבלאות

כל רשימה במערכת — שרתים, אירועים, משימות, חולשות, ציוד, בסיסי נתונים — היא אותו רכיב טבלה. מה שנכון בעמוד אחד נכון בכולם.

הטבלה אינה נגללת לצדדים

רוחב העמודות מותאם לרוחב החלון, ולא להפך. לכל עמודה יש רוחב מבוקש ורוחב מינימלי שמתחתיו היא מפסיקה להיות קריאה. כשאין מקום לכולן ברוחב קריא, העמודות האחרונות בסדר העמודות יורדות אל פאנל של השורה עצמה, שנפתח מכפתור +N בקצה השורה. עמודת הזיהוי לעולם אינה יורדת.

הרוחב המינימלי נמדד גם מול הכותרת ולא רק מול הערכים, כי עמודה צרה שמציגה תאריך שלם ומעליה כותרת חתוכה לשתי אותיות אינה עמודה קריאה.

כל תא מציג שורה אחת. הערך המלא נמצא בחלונית שנפתחת במעבר עכבר על התא ובפאנל השורה. שני חריגים בלבד: תא הזיהוי, שמחזיק שם וכתובת כיחידה אחת, ועמודות של טקסט חופשי, שנחתכות אחרי שתי שורות. כל השורות שומרות על אותו גובה גם כשהתוכן קצר, כי הקצב הקבוע הזה הוא מה שמאפשר לסרוק טבלה במאונך.

מספרים מיושרים לסוף השורה, בספרות ברוחב אחיד, כדי שאפשר יהיה להשוות סדרי גודל; נתונים לטיניים — שמות מארחים, כתובות, גרסאות — מיושרים שמאלה בשתי השפות; טקסט עברי מיושר לתחילת השורה. אף עמודת נתונים אינה ממורכזת. כותרות העמודות כן.

מיון

לחיצה על כותרת עמודה ממיינת לפיה בלבד, במחזור עולה ← יורד ← ללא מיון. Shift בלחיצה מוסיף את העמודה כרמת מיון נוספת מעל הקיימת, וכל כותרת ממוינת מציגה אז את מספר הרמה שלה, כך ש״מערכת ①, מועד הבא ②״ נקרא במבט אחד.

המיון פועל על הערך הגולמי ולא על מה שמוצג: תאריכים מסתדרים כרונולוגית ומספרים כמספרים, גם כשהתא מציג אותם כטקסט.

תאים ריקים ממוינים תמיד בסוף, בשני הכיוונים. תא ריק הוא נתון חסר ולא ״הערך הקטן ביותר״, ומיון יורד שקובר אותו למטה מסתיר בדיוק את השורות שדורשות טיפול.

סינון

שורת הכותרות השנייה מחזיקה משפך לכל עמודה שניתן לסנן. הפאנל שנפתח ממנו מציע שלושה מפעילים, וכולם פועלים יחד:

מפעיל	מה הוא עושה
בחירת ערכים	רשימת הערכים הקיימים בעמודה, עם תיבת חיפוש בתוכה
מכיל	טקסט חופשי בתוך העמודה
מ־ / עד	טווח, בעמודות מספר ותאריך בלבד

במעבר עכבר על ערך ברשימה מופיע רק זה — הדרך לבודד ערך יחיד בלחיצה אחת. עמודה שיש בה יותר מ‑300 ערכים שונים אינה מציעה רשימת סימון כלל: היא אומרת כמה ערכים יש ומפנה לתיבת ״מכיל״.

תיבת חיפוש חופשי שמעל הטבלה סורקת את כל העמודות לפי מה שמוצג בהן — מה שרואים הוא מה שאפשר לחפש.

מעל הטבלה מופיעה שורת שבבים: שבב לכל סעיף סינון פעיל — בחירת ערכים, ״מכיל״ וטווח הם שבבים נפרדים — שבב לכל רמת מיון שאינה ברירת המחדל של העמוד, ונקה הכל. כל שבב מוסר בנפרד. השורה הזאת קיימת כדי שלשאלה ״למה אני רואה 12 שורות״ תהיה תשובה במקום אחד, ולא בשלוש עמודות שנגללו אל מחוץ למסך. כשאין מה להציג היא אינה מופיעה כלל.

שילוב של סינון ומיון אפשר לשמור בשם — ראו תצוגות שמורות. ללוח שמציג כמה שורות מסתתרות מאחורי כל ערך לפני שבוחרים בו, ראו סינון מהיר ופעולות בכמות.

צפיפות ומספר שורות

צפיפות השורות — צפוף, רגיל, מרווח — נבחרת מכפתור בראש הטבלה ונשמרת לכל טבלה בנפרד, בדפדפן הזה. כך גם מספר השורות בעמוד, שנבחר בכותרת התחתונה מתוך 10 / 20 / 50 / 100. שתי הבחירות הן העדפת צפייה: כמה שורות נכנסות תלוי במסך שלפניכם ובשאלה אם אתם קוראים שורה אחת או משווים שמונים.

בפעם הראשונה שנפתחת טבלה, מספר השורות נלקח מההגדרה שקבע מנהל המערכת אם נקבעה כזו, ואחרת ממספר השורות שנכנסות בפועל לגובה החלון. בחירה של המשתמש גוברת על שתיהן ואינה מחושבת מחדש לעולם.

הכותרת התחתונה אומרת גם היכן אתם — ״מציג 21–40 מתוך 847״ — וכשסינון פעיל היא מוסיפה את המספר הלא מסונן. ספירה שיורדת מ‑847 ל‑12 בלי לומר שסונן משהו נקראת כנתונים חסרים.

השורה היא דלת

בטבלאות שבהן לשורה יש רשומה להיפתח אליה, לחיצה בכל מקום בשורה שאינו פקד פותחת אותה. ⌘ או Ctrl בלחיצה, וגם לחיצה על גלגל העכבר, פותחים בלשונית חדשה. שורה שאין לה יעד נשארת אינרטית ואינה מקבלת סמן שמבטיח לחיצה שלא תעשה דבר.

מקלדת

גוף הטבלה הוא תחנת Tab אחת ולא תחנה לכל שורה — אחרת מקלדת שנכנסת לטבלה בת מאה שורות מגיעה לפקד שאחריה במאה הקשות. בתוך הגוף: ↑ ו‑↓ מזיזים בין השורות, Home ו‑End קופצים לקצוות, ו‑Enter או רווח פותחים את השורה המסומנת, בטבלאות שבהן יש לה יעד.

עמודות

כפתור עמודות פותח את בחירת העמודות והסדר שלהן. הבחירה משותפת לכל המשתמשים באותה טבלה, ורק מנהל מערכת כותב אותה.

מאותו פאנל אפשר גם לשנות את שם העמודה. מנהל מחיל שם חדש על כולם, מאחורי אישור נפרד שאומר את היקף השינוי; מנהל יכול גם להרשות למשתמשים מסוימים לשנות שמות עבור עצמם בלבד, ואז הפאנל נפתח אצלם במצב שמות בלבד — בלי גרירה ובלי הסתרה. תיבת שם ריקה מחזירה את השם המקורי.